גבורה מסוג אחרת

יום הזכרון הולך ונגמר, ואיתו הסיפורים הרבים, הרבים מדי על יהודים גיבורים שחרפו נפשם על הגנת העם היהודי ומדינתה בציון. במיוחד זכורים לטובה אותם חיילים ממלחמת העצמאות, במיוחד אלה שלחמו בחזית ירושלים. עד היום כל קבוצת לוחמים שהייתה שם - חטיבת עציוני, חטיבת "הראל" של הפלמ"ח, האצ"ל והלח"י נלחם על חלקו בהגנת העיר.

בין כל "מלחמות ההיסטוריה" האלה נעלמת תרומתם, המכרעת לדעתי, של אנשי ונשי "משמר העם" בירושלים, שדאגו לתפקוד מרבית השירותים האזרחיים החיוניים בעיר מתחילת המלחמה ועד ההפוגה הראשונה. כשהעירייה הבריטית התפרקה ועוד לא הוקם עיריית ירושלים של מדינת ישראל, אנשי "משמר העם" עמדו בפרץ. הם היו אנשים מבוגרים ברובם, בעלי משפחות ומפרנסים. מחלוקת מים תחת הפגזה ירדנית ועד לעזרה בהכנת כביש בורמה, הם הפגינו גבורה
אחרת אך לא פחות חשובה מהגבורה הידועה של הנמצאים בקו החזית. היו להם גם הרוגים.

הגיע הזמן שנכיר בתרומתם של ה"גיבורים השקטים" האלה, שתפקודם ועזרתם תחת תנאים קשים, הייתה חיונית לעמידת היישוב היהודי בירושלים בשעת המבחן. א

צבאות ממלכת יהודה וישראל - מאפיינים חברתיים ומדיניים

נשמע כמו נושא נדוש, נכון? אז זהו, שלא. הרוב המוחלט של מחקרים ועיונים במלחמות שאירעו באיזור ארץ ישראל בתקופת המקרא מתייחסים כולם לעניינים צבאיים טכניים, זיהוים גיאוגרפיים, או ניתוחים פוליטיים. מעט מאוד חומר קיים, אם בכלל, על המבנה השונה של הצבא בשתי הממלכות (ובכלל על צבאות המזרח התיכון השייכות לממלכות קטנות ובינוניות - רוב התיאורים מתמקדים במצרים ואשור והלאה).

חבל, כי הנושא של הקשר המשולש צבא-חברה-ממשל הוא אחד מהנושאים המעניינים ביותר, לדעתי. למשל, איך זה שבישראל הייתה צבא חזק עם קצונה מקצועית, מצד אחד, ומעט "מצדים" מאידך בעוד שבממלכת יהודה המצב בדיוק הפוך? עוד דבר, איך זה שממלכת ישראל סבלה כ"כ הרבה הפיכות צבאיות, ולא היו הפיכות צבאיות ביהודה? האם יש תקדים לכך אצל ממלכות אחרות באזור?

מעבר לכך, מה היה המבנה החברתי של הקצונה והחיילים? למשל, קצונת ישראל - האם הם באו מאזור מסוים? במשך רוב ההיסטוריה, קציני צבא מצטיינים קיבלו אדמות ואחוזות כ"פרס" וכמקום להתאמן על הסוסים והציוד המלחמתי ולתחזקם - האם ניתן לזהות אחוזות צבא נפרדות? או שמא הקצינים באו מהאצולה הותיקה הממוסדת - מה שהיה מחזק את כוחם לעגן הפיכה צבאית במיכה ממעמדם (אם כי הדבר אפשרי גם אם הקצונה הייתה חדשה)?

והחיילים של שתי הממלכות - גיוס המוני? שכירים? שילוב של שניהם? מה אנו יכולים ללמוד למשל על המבנה החברתי של צבא יהודה מתיאורי התגוננותה מול אשור (תבליט לכיש וכיוצ"ב)? אין זה דבר של מה בכך. אם אנו מסוגלים לזהות את מבנה הצבא - זה יכול לתת לנו "עוגנים" לגבי המבנה החברתי ויחסי הכוחות באותו ממלכה - גיוס המוני למשל מעיד על הומוגניות ולכידות יחסית; שכירים על עושר של הממלכה ורצון להימנע מלהישען על האוכלוסיה והאצולה מסיבה כזאת או אחרת (עיין ערך צבאות אירופיים בתחילת העת החדשה).

ויש כ"כ הרבה שאלות נוספות שניתן לשאול. הגיע הזמן שיתחילו לעסוק בזה. אמנם החומר המחקרי הישיר דל ביותר -יש את ספרו של פרופסור ישראל אפעל כעיר נצורה, אך לא הרבה מעבר. אך כמות החומר המחקרי על צבאות ומלחמה בכל הזמנים ובכל מיני חברות (לא רק צבאות מודרניים או הרומאים...) הוא עשיר מאוד ויכול לשמש כר נרחב למחקר והיקש השוואתי.

אז לכל מי שנושא כזה קוסם לו - לעבודה!

א"ו

אלוף דוד "מיקי" מרקוס

כן, כן אותו גיבור מהסרט, והספר, "הטל צל ענק". שוב יש לנו דוגמה מצוינת לאיש רב-פעלים שהיה מעורב בהגנת ישראל במלחמת העצמאות הגורלית, ואין שום מחקר עליו. כלום. גורנישט. פעם הזכרתי את שמו של מרכוס למי שעבד על עבודה על דרך בורמה המפורסמת. הוא פשוט הסתכל עלי כאילו דיברתי סינית. א

וזה לא כאילו שחסר חומר ראשוני - הן בתיקי צבא ארה"ב, והן אצלנו בארכיון צה"ל ומקומות אחרים. כ"כ הרבה שאלות עולות לגביו:

1) עד כמה הצליח להשפיע על מהלך הקרבות, על האימונים, או על מבנה ה"הגנה" ואח"כ צה"ל? מה היו היחסים שלו עם שאר המפקדים? א

2) מה הסיפור האמיתי לגבי מותו? נכון שכולם אומרים שזה היה ש.ג. אחד שדרש סיסמה ומרכוס לא ידע עברית, אך לפי מה שהותר לפרסום (מעט מאוד) בספרו המקיף של צבי ענבר מאזנים וחרב על הפרשה, מסתבר שיש לא מעט שאלות לגבי עצם זהות ההורג והנסיבות - וזאת בחקירה הרשמית, שנסגרה במהרה. א

3) מדוע מרכוס הועלם או הוצנע בכל ההיסטוריוגרפיות הרשמיות? איך זה מסתדר עם התמונה האידילית שניסו לצייר אנשי הפלמ"ח לגבי היחסים בינם לנין מרכוס (מה שאני מתקשה מאוד להאמין להם, שכן מרכוס היה איש צבא סדיר מכף רגל ועד ראש, ואנשי הפלמ"ח ראו את עצמם כההיפך מזה)? א

4) איך תפקד כ"מפקד חזית ירושלים", שתיאורטית כיסה גם העיר וגם את הדרך המוביל אליו. איך פעל עם שאלתיאל ועם החטיבות? א

מי שנושא כזה מעניין אותו - קדימה! א"ו

On Fear of Writing

I'm sure every academic, young and old, has faced something similiar on a number of occasions. You've collected the material, sorted the bad from the good and have finally opened up Microsoft Word. You have a good idea of what you want to say - you just can't bring yourself to write it. For some, these inhibitions stop once you've begun writing. For many others, including myself, each sentence you write requires Herculean effort.

For me, at least, the cause is fear. Fear of the unknown - or fear of what the Professor will say. Will I miss something critical? Is he checking it on a bad day? Will I be penalized for handing in the paper very late (due mostly to this fear) or not? Did I check enough sources? Is my paper too long or too short? If I get a bad grade, how will I salvage my average?

I know this sounds petty. After all, lots of people in Israel can't go to sleep at night from all the rockets raining down on them and here I am complaining about not being able to write a paper that no-one but myself and my Professor will read.

Still, this is my chosen profession (for now, anyway), and I would like to know - does anybody out there have any advice?

החרדים במלחמת העצמאות

נכון, יש את המאמר של יובל פרנקל ב"הציונות" י"ח ותזת המ.א. של אסתר זיידנר מאוניברסיטת חיפה. אך עדיין חסר לנו מידע רב על התמודדותה של היהודים החרדים במלחמת העצמאות. עד כמה היה שיתוף פעולה בין רבניה לבין המוסדות הציוניים ומאוחר יותר וועדת ירושלים של דב יוסף בענין חלוקת מזון ומצרכים בסיסיים? כמה מהם באמת השתתפו באצ"ל ובלח"י, או אפילו היו בין אוהדיה? א

מציאת חומר ראשוני בנושא לא יהיה קל, אך אני משוכנע שניתן למצאה. בהצלחה למי שלוקח עליו את האתגר.

א"ו

יפו הערבית בתקופת המנדט

עד כמה שהדבר יישמע מוזר, לא קיים עבודה מחקרית רצינית על יפו בתקופת המנדט, דהיינו בין השנים 1917, שנת כיבושה בידי הבריטים, ו-1948, עת הקמת המדינה ובריחת רוב תושביה הערביים של העיר. בזמנו חיפשתי די ביסודיות חומר משני כלשהי על יפו, וגיליתי שכמעט כל המחקרים מסתיימים ב-1917, או מתחילים ב-1948. העיר הערבית הגדולה ביותר בתקופה הרת גורל זו נעלמה כאילו לא הייתה קיימת בכלל

יש מחקרים טובים על חיפה הערבית (מיי סיקלי ומחקריו המעמיקים של תמיר גורן), על צפת הערבית (מוצטפה עבאסי) וכמובן מחקרים רבים על ירושלים. מעבר לעבודת מ.א. אחד על דייגי יפו, ספר מיושן מאוד על נמל יפו מ-1972, וכמה מאמרים של דב גביש על פעילות בריטית ביפו בשנת 1936 ו-1940, אין כלום.

אנחנו יודעים מעט מאוד על הרכב האוכלוסיה הערבית (מוסלמים מול נוצרים, כפריים מול עירוניים), המתחים ביניהם, האוריינטציה הפוליטית (האם באמת היו כולם אנשי אופוזיציה למופתי?) מעבר לכך, לא ידוע הרבה על מדיניות עיריית יפו לאוכלוסייה המעורבת שבה (יהודים וערבים), האם נהגה איפה ואיפה או שניסתה לדואג לאיזון? א

אנחנו יודעים כ"כ הרבה על תל-אביב והתפתחותה, וכ"כ מעט על יפו, עד שנדמה שההתיחסות העיקרית ליפו (אפילו היום), היא דרך המשקפת של תל אביב (לטוב ולרע, אלה יגידו שתל-אביב הייתה תמצית המודרנה מול ההזנחה ביפו, אלה יגידו שתל-אביב הייתה עיר "לבנה" קולוניאליסטית שבלעה את העיר ה"טבעי" ה"שחורה" יפו). א

לדעתי, שני הגישות טועות. הגיע הזמן להפסיק את האובססיה של "תל-אביב" מול "יפו", לפחות עד שנדע מה היה יפו האמיתית ולא רק זו ה"מדומיינת" ע"י ניצים פוליטיים ורדיקליים למיניהם.

מי שמחפש נושא טוב ומעניין למחקר שהוא כמעט שדה בתול מבחינת כמות המחקר עליו, מוזמן ל"גאול" את יפו מהמיתולוגיות הרבות והנוגדות ולתת לה "לדבר בעד עצמה". א"ו

שלום!

שלום, אני סטודנט לתואר שני המתמחה בהיסטוריה יהודית בת זמננו. לאורך השנים נתקלתי בלא מעט נושאים למחקר אשר לא היה לי זמן ומשאבים או היכולת להיכנס אליהם. החלטתי להקים את הבלוג הזה עבור חוקרים אחרים המחפשים נושאים בתחום ההיסטוריה המודרנית של היהודים או לימודי ארץ ישראל (מוגבל לנושאים אלה לעת עתה).

כל פוסט יכיל כותרת הנושא וסקירה תמציתי של הנושא.

מי שרוצה להציע נושאים מוזמן לעשות זאת בתיבת ההערות.

אזהרה: לאור ההתנהגות הבעייתית הידועה של "טוקבקיסטים" למיניהם, הנני מצהיר: כל הערה אשר יש בו עלבונות אישיים, או התנהגות לא-הולמת אחרת יימחק ללא אזהרה (חוץ מזו). אנא, התנהגו כראוי. א"ו